דובר

Hebrew

Etymology 1
Root
ד־ב־ר‎ (d-b-r)

Verb

דובר / דֻּבַּר • (dubár) (pu'al construction, active counterpart דיבר / דִּבֵּר‎)

  1. to be spoken
Conjugation
Conjugation of דובר / דֻּבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first דוברתי / דֻּבַּרְתִּי‎דוברנו / דֻּבַּרְנוּ‎
second דוברת / דֻּבַּרְתָּ‎דוברת / דֻּבַּרְתְּ‎דוברתם / דֻּבַּרְתֶּם‎דוברתן / דֻּבַּרְתֶּן‎
third דובר / דֻּבַּרדוברה / דֻּבְּרָה‎דוברו / דֻּבְּרוּ‎
present מדובר / מְדֻבָּר‎מדוברת / מְדֻבֶּרֶת‎מדוברים / מְדֻבָּרִים‎מדוברות / מְדֻבָּרוֹת‎
future first אדובר / אֲדֻבַּר‎נדובר / נְדֻבַּר‎
second תדובר / תְּדֻבַּר‎תדוברי / תְּדֻבְּרִי‎תדוברו / תְּדֻבְּרוּ‎תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה‎1
third ידובר / יְדֻבַּר‎תדובר / תְּדֻבַּר‎ידוברו / יְדֻבְּרוּ‎תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

Noun

דּוֹבֵר • (dovér) m (plural indefinite דּוֹבְרִים‎, feminine counterpart דּוֹבֶרֶת‎)

  1. speaker (of a language)
  2. spokesman

Etymology 2

From English Dover.

Proper noun

דוֹבֶר • (dóver)

  1. Dover (a major port in England)
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.