הוכה

Hebrew
Root
נ־כ־ה‎ (n-k-h)

Verb

הוכה / הֻכָּה • (huká) third-singular masculine past (huf'al construction, active counterpart הִכָּה‎)

  1. to be hit, smitten, struck.
    • Tanach, Numbers 25:14, with translation of the King James Version:
      ‏אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית‎
      ashér huká et-hamidyanít
      even that was slain with the Midianitish woman

Conjugation
Conjugation of הוכה / הֻכָּה‎ (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first הוכיתי / הֻכֵּיתִי‎הוכינו / הֻכֵּינוּ‎
second הוכית / הֻכֵּיתָ‎הוכית / הֻכֵּית‎הוכיתם / הֻכֵּיתֶם‎הוכיתן / הֻכֵּיתֶן‎
third הוכה / הֻכָּה‎הוכתה / הֻכְּתָה‎הוכו / הֻכּוּ‎
present מוכה / מֻכֶּה‎מוכית / מֻכֵּית‎מוכים / מֻכִּים‎מוכות / מֻכּוֹת‎
future first אוכה / אֻכֶּה‎נוכה / נֻכֶּה‎
second תוכה / תֻּכֶּה‎תוכי / תֻּכִּי‎תוכו / תֻּכּוּ‎תוכינה / תֻּכֶּינָה‎1
third יוכה / יֻכֶּה‎תוכה / תֻּכֶּה‎יוכו / יֻכּוּ‎תוכינה / תֻּכֶּינָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.