נדחה

Hebrew

Etymology
Root
ד־ח־ה‎ (d-ḥ-h)

Mediopassive of דָחָה‎ (dakhá).

Verb

נִדְחָה • (nidkhá) third-singular masculine past (nif'al construction, active counterpart דָּחָה‎)

  1. to be postponed, to be delayed, to be put off

Conjugation
Conjugation of נִדְחָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: להידחות / לְהִדָּחוֹת‎
  • action noun: הידחות / הִדָּחוּת‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first נִדְחֵיתִי‎נִדְחֵינוּ‎
second נִדְחֵיתָ‎נִדְחֵית‎נִדְחֵיתֶם‎נִדְחֵיתֶן‎
third נִדְחָהנִדְחֲתָה‎נִדְחוּ‎
present נִדְחֶהנִדְחֵית‎נִדְחִים‎נִדְחוֹת‎
future first אֶדָּחֶה‎נידחה / נִדָּחֶה‎
second תידחה / תִּדָּחֶה‎תידחי / תִּדָּחִי‎תידחו / תִּדָּחוּ‎תידחינה / תִּדָּחֶינָה‎1
third יידחה / יִדָּחֶה‎תידחה / תִּדָּחֶה‎יידחו / יִדָּחוּ‎תידחינה / תִּדָּחֶינָה‎1
imperative הידחה / הִדָּחֵה‎הידחי / הִדָּחִי‎הידחו / הִדָּחוּ‎הידחינה / הִדָּחֶינָה‎1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.